צוואתו של יהושוע מרגולין

צוואתו של יהושוע מרגולין נכתבה בכ"ט בחודש תמוז תש"ז. מרגולין בצוואתו מצהיר כי כתב את דבריו בדעה צלולה. הוא מבקש בצוואה לקבור אותו במקום בו יקום בעתיד סמינריון המורים הקיבוצי עליו חלם כל ימי חייו, כיום על גבעות מכללת אורנים. הוא אף מוסיף כי הוא אינו מעוניין בטקס דתי, אך כן רוצה להיקבר כמנהג ישראל, ומצהיר כי אין לשאת דברי הספד ולשים פרחים מעל קברו.  הוא מוסיף ומפרט בצוואתו לאן כל רכושו ורכוש המכון הביולוגי-פדגוגי שניהל ילכו לאחר פטירתו. הוא מפרט על השימוש בכסף שישאיר אחריו, וגם כאן תורם את כספיו להכשרת מורים וגננות בכדי להמשיך את חזונו החינוכי גם לאחר מותו. בנוסף הוא מורה להעניק את ספרייתו לסמינריון הקיבוצים ואת בגדיו וכליו לעולים חדשים לארץ ישראל. לסיום, מרגולין מבקש לחרות על מצבתו את המשפט- "את רעבוני וצמאוני לאדמת ארץ ישראל לא אשבור ולא ארוה עד אשר אשוב אליה ואנוח בחיקה מנוחת עולמים. מרגולין חותם על צוואתו, וכן שני עדים חתומים עליה בנוסף אליו על מנת להצהיר על צלילותו וכוונותיו האמתיות.

​

מצוואתו של מרגולין ניתן ללמוד על אישיותו הייחודית. מרגולין השקיע את כל חייו בחינוך הישראלי לאהבת הטבע והארץ. כל שאיפתו הייתה להצליח להנחיל את חזונו במורים ובגננות שיחנכו את דורות העתיד בארץ ישראל. בצוואתו ניתן לראות את מחשבתו ועיסוקו הרב במחשבה לאן כל כליו החינוכיים, הפיזיים והרוחניים ילכו לאחר מותו. הוא מקדיש את כל כספו ורכושו האישי לקידום רעיונותיו החינוכיים לאחר לכתו, מבקש להיקבר במקום בו ייעד להקים סמינר קיבוצי למורים וכן גם על מצבתו מבקש לכתוב משפט המתאר את אהבתו לאדמת ארץ ישראל. עצם בקשתו להיקבר בודד על האדמה שייעד להקמת סמינר קיבוצי למורים מעין קובעת עובדות בשטח ומקדמת את חזונו גם היא. ניראה כי צוואתו של מרגולין מחושבת ועניינית ביותר. היא כוללת הרבה פרטים טכניים המיועדים להמשך קיומו של חלומו החינוכי גם לאחר מותו.

​