יהושע מרגולין נולד בכ"ח בתמוז שנת תרל"ז (1877) בעיירה הורורייץ שבמדינת בלארוס. ב- 1924 עלה לארץ ישראל ועסק בהוראת תלמידים ומורים. הוא הלהיב את שומעיו באהבתו לטבע, ומשך אחריו את טובי אנשי החינוך בארץ. בזכותו למדו המורים ללמד בעזרת בעלי חיים וטבע, והתלמידים למדו להכיר מקרוב את חיות הבר בארץ, את הצמחייה והסביבה הטבעית של הארץ.

​

ב-1929, יצא לעמק יזרעאל והיה למורה נודד. הוא עבר מיישוב ליישוב, מצויד במיקרוסקופ ובמעבדה קטנה, ובכל מקום הדריך והסביר על הטבע ונפלאותיו. אנשי העמק שמחו לקראתו ונהגו לקרוא לו "הדוד יהושע". מכל שנות עבודתו זכר במיוחד את ימי עבודתו בעמק יזרעאל וראה בהם הימים היפים ביותר בחייו, ועל כך כתב: "קשרתי קשרים נפשיים עם ילדי העמק, עם הוריהם ומוריהם, תהיתי על החינוך המשותף, על הגן ובית הספר הנרקמים שם..."

 

יהושע מרגולין נפטר בתל-אביב בכ"ו באלול תש"ז (10.09.1947) והובא למנוחות בקבר חצוב בסלע בין עצי אורן במדרונות יער אלכסנדר, שעליו הוקמה מאוחר יותר מכללת אורנים להכשרת מורים וגננות שהייתה להגשמת חזונו החינוכי של מרגולין. בחייו התווה יהושע מרגולין את הדרך, הניח את היסודות והעניק מידיעותיו ומהשראתו לדורות רבים של מורים ותלמידים שהלכו בעקבותיו.